Vayedaber

Berakhoth

Daf 1a

משנה: 1a מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בָּעֲרָבִין. מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לוֹכֵל בִּתְרוּמָתָן עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. מַעֲשֵׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה אָֽמְרוּ לוֹ לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶן אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר חַייָבִין אַתֶּם לִקְרוֹת. וְלֹא זוּ בִלְבַד אֶלָּא כָל שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵיבָרִים [וַאֲכִילַת פְּסָחִים] מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. כָּל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד מִצְווֹתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עֲמוּד הַשַּׁחַר. אִם כֵּן לָמָּה אָֽמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵירָה.

Traduction

A partir de quel moment récite-t-on la prière de shema (1)''C'est la principale formule de la liturgie juive, qui a été ainsi désignée d'après le mot par lequel elle commence: Schema', écoute Israël, etc. '''' Elle se compose de six versets du Deutéronome (Dt 6, 4-9) que l'ont doit réciter soir et matin.'' du soir? Depuis l’instant auquel les cohanim rentrent au Temple pour manger de la terouma (oblation) (2)''Lorsqu'un Cohen, officiant du temple, était devenu impur, il ne pouvait manger des saintetés pendant toute la journée; au coucher du soleil, il allait prendre un bain de purification, puis il pouvait manger les oblations qui faisaient partie de ses revenus. voyez (Lv 22, 7).'', jusqu’à la fin de la première veille (3)On suppose la nuit partagée en trois ou quatre veilles, de quatre ou trois heures chacune. L'Eglise a conservé la dénomination de vigiles (pour ses offices) d'après cette même division. La nuit, quelle que soit sa longueur, est divisée en douze heures, variables selon la saison, car ce sont moins des heures que des fractions de la nuit plus ou moins longues: la 1ère heure = 6 heures du soir à 7 h., et ainsi de suite.. C’est l’avis de R. Eliézer; les (autres) sages (4)Ou la plupart des docteurs, c'est-à-dire la majorité de l'assemblée. disent jusqu’à minuit, et R. Gamliel dit: jusqu’au lever de l’aurore (5)Selon le commentaire de Maïmonide, l'aurore précède d'une heure 1/5 le lever du soleil. Il attribue le phénomène optique aux vapeurs qui s'élèvent sans cesse de la terre et rapprochent ainsi par réfraction la lumière du disque solaire. Il fixe la hauteur des nuages, qu'il donne pour celle de l'atmosphère, à 51 milles talmudiques, qui sont de 18' chacun selon les uns, et de 24' selon les autres.. Voici un fait (à l’appui de cet avis): Ses fils, revenant (après minuit) d’un festin, potatio, lui dirent: Nous n’avons pas encore récité le shema. Il leur répondit: si l’aurore n’est pas encore levée, vous devez réciter ladite prière. Non seulement pour ce sujet, mais pour tout ce que les sages ont limité par l’heure de minuit, il est permis légalement de l’accomplir jusqu’à l’aurore. La combustion des graisses ou de membres de certains sacrifices, ainsi que la consommation de tout ce qui a la journée complète pour limite, peut également être accomplie jusqu’à l’aurore. Pourquoi alors dit-on jusqu’à minuit? Pour éloigner l’homme du péché (par une limite anticipée).

Pnei Moshe non traduit

מתני' מאימתי קורין את שמע בערבין. תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך וה''ק זמן קריאת שמע דשכיבה אימת:

משעה שהכהנים נכנסין לוכל בתרומתן. כהנים שנטמאו וטבלו אין יכולין לאכול בתרומה עד שיעריב שמשן והיינו עד צאת הכוכבים והא דלא קתני משעת צאת הכוכבים מילתא אגב אורחיה קמ''ל שאם נטמאו הכהנים בטומאה שטהרתן תלויה בקרבן כגון זב ומצורע אין כפרתן מעכבן מלאכול בתרומה דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ומוקמינן בפ' הערל דהאי קרא בתרומה איירי ודרשינן ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה. ואע''ג דתנינן להא בהדיא בפ' י''ד דנגעים העריב שמשו אוכל בתרומה אורחיה דהתנא לאשמעינן בקצרה אף למאי שמפורש במקום אחר:

עד סוף האשמורת הראשונה. זהו שליש הראשון של לילה שהלילה נחלקת לשלשה משמרות ומכאן ואילך לא מיקרי תו זמן ק''ש דשכיבה ולא קרינן ביה בשכבך ומקמי צאת הכוכבים נמי לא דאכתי יממא הוא ולאו זמן שכיבה:

עד שיעלה עמוד השחר. דכל הלילה מיקרי זמן שכיבה והלכה כר''ג לפי שלדינא גם חכמים מודו ליה ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה שדלקמן. ומיהו לכתחילה משהגיע עונת קריאת שמע של ערבית אסור לאדם לסעוד וכל שכן לישן עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל:

מעשה ובאו בניו מבית המשתה. בני רבן גמליאל שמעינהו לרבנן דאמרי עד חצות וה''ק ליה הא דאמרי רבנן עד חצות דוקא קאמרי ותו לא ופליגי עלך ויחיד ורבים הלכה כרבים או דילמא רבנן כוותך סבירא להו והא דאמרי עד חצות לסייג הוא דקאמרי ואמר להו אין רבנן כוותי ס''ל ומשום סייג הוא דקאמרי וחייבים אתם לקרות:

ולא זו בלבד. כולא מילתא דר''ג היא דאמר לבניו:

הקטר חלבים. של כל הקרבנות:

ואיברים. של עולת תמיד של בין הערבים והוא הדין לכל אברי העולה שנזרק דמן ביום:

מצותן. להעלות כל הלילה דכתיב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר:

וכל הנאכלין ליום אחד. כגון תודה וחטאת ואשם וכיוצא בהן שהן נאכלין ליום ולילה זמן אכילתן עד שיעלה עמוד השחר והוא המביא לידי נותר:

אם כן למה אמרו חכמים. בכל אלו עד חצות:

כדי להרחיק את האדם מן העבירה. שלא יבא לאכלן אחר שיעלה עמוד השחר ויתחייב כרת וכן להקטיר החלבים אחר כך והן כבר נפסלו בלינה אם היו למטה מן המזבח לאפוקי אם היו על המזבח אין לינה מועלת בראש המזבח לחד מאן דאמר בפרק ט' דזבחים וכן בקריאת שמע שלא יאמר עדיין יש לי שהות לקרות ובתוך כך תעבור עונתה:

Berakhoth

Daf 1b

הלכה: מֶאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בָּעֲרָבִין. אֲנָן תַּנִּינָן מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לוֹכֵל בִּתְּרוּמָתָן. תַּנִּי רִבִּי חִיָּיא מִשָּׁעָה שֶּׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין לֶאֱכוֹל פִּיתָּן בְּלֵילֵי שַׁבָּת. וְתַנִּי עֲלָהּ קְרוֹבִין דִּבְרֵיהֶן לִהְיוֹת שָׁוִין. 1b אִיתָא חָמֵי מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לוֹכֵל בִּתְּרוּמָתָן יְמָמָא הוּא וְעִם כּוֹכְבַיָּא הוּא. מִשָּׁעָה שֶּׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין לֶאֱכוֹל פִּיתָּן בְּלֵילֵי שַׁבָּת שָׁעָה וְתַרְתֵּי לֵיְלִיָּא הוּא. וְאַתְּ אָמַר קְרוֹבִין דִּבְרֵיהֶן לִהְיוֹת שָׁוִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי תִּפְתָּר בְּאִלֵּין כּוּפְרָנַיָּא דְקִיקַיָּא דְּאוֹרְחֵיהוֹן מִסְתַּלְּקָא עַד דְּהוּא יְמָמָא דְצָדִי לוֹן מִקַּמֵּי חַיּוּתָא.

Traduction

A partir de quel instant lit-on le shema du soir…? Nous avons appris (par la mishna ) que c’est ''depuis l’instant auquel les prêtres rentrent pour manger de la terouma. R. Hiya a enseigné que c’est l’heure à laquelle les gens rentrent d’ordinaire le vendredi soir pour se mettre à table. On a ajouté que ces deux opinions se ressemblent presque. -Mais voyons (nous avons une objection à faire): à l’instant auquel les prêtres rentrent pour manger de la terouma, il fait encore jour et les étoiles vont apparaître, tandis qu’au moment où l’on mange, le vendredi soir, il fait nuit depuis une heure ou deux? Comment donc admettre que les deux opinions se ressemblent? R. Yossé répond qu’il s’agit de petits villages dont les habitants quittent les champs avant la fin du jour pour éviter les bêtes féroces.

Pnei Moshe non traduit

גמ' אנן תנינן. במתני' משעה שהכהנים וכו' סתמא וליכא תנא במתני' דפליג עלה בהתחלת זמנה:

תני ר' חייא. בתוספתא ריש מכלתין דאיכא דפליגי בהא דגרסינן שם מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן סימן לדבר צאת הכוכבים:

ותני עלה קרובים דבריהם להיות שוין. אף על גב דלאו חד שיעורא ממש הוא מכל מקום קרובין דבריהן להיות שוין דזמן דבני אדם בערבי שבתות אינו כל כך רחוק מזמן דכהנים מותרין לאכול בתרומתן:

איתא חמי. ומתמה הש''ס עלה בא וראה מאי האי דקאמר הא משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן יממא הוא ועם כוכביא הוא כלומר מיד אחר סוף היום ועם צאת הכוכבים שהוא התחלת הלילה ואלו משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פתן. בלילי שבת מאוחר הרבה הוא דכבר שעה ותרתי בליליא הוא והיכי את אמר קרובין דבריהן להיות שוין:

תיפתר. הא דקאמר משעה שבני אדם נכנסין לאו בכל בני אדם קאמר אלא דאיכא אינשי דאכלי בהאי שעתא כגון באילין כופרניא דקיקייא. באלו בני כפרים הקטנים שאין להם מלאכה כל כך ויש להן פנאי להכין סעודתן מבעוד יום:

דאורחיהן מסתלקא עד דהוא יממא. כלומר שדרכן להסתלק ממלאכתן בעוד היום גדול וזמן התחלת סעודה שלהם מקודם הוא:

דצדי לון מיקמי חיותא. לפי שכבר מוכן להם מקודם צרכי מזון הסעודה וממהרין לאכול ובסוף היום יכולין ליכנס לסעודתן בלילי שבת:

תַּנִּי הַקּוֹרֵא קוֹדֶם לָכֵן לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. אִם כֵּן לָמָּה קוֹרִין אוֹתָהּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּשְׁבִיל לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶלָּא כְדֵי לַעֲמוֹד בִּתְפִלָּה מִתּוֹךְ דָּבָר שֶׁל תּוֹרָה׃

Traduction

On a enseigné: celui qui dit la prière du soir avant cet instant n’a pas accompli son devoir. -S’il en est ainsi, pourquoi cela se fait-il à la synagogue? R. Yossé répond: -On ne la dit pas dans la synagogue pour remplir un devoir, mais pour rester à prier après l’étude de la Loi.

Pnei Moshe non traduit

קודם לכן. קודם צה''כ:

אם כן למה קורין אותה בבהכ''נ. בעוד שהוא יום:

מתוך דבר של תורה. ולא לצאת ידי חובת ק''ש והלכך כשיגיע זמן ק''ש צריך לחזור לקרותה לצאת ידי חובתו:

רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רַב יִרְמְיָה סָפֵק בֵּרַךְ עַל מְזוֹנוֹ סָפֵק לֹא בֵּרַךְ צָרִיךְ לְבָרֵךְ דִּכְתִיב וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ. סָפֵק הִתְפַּלֵּל סָפֵק לֹא הִתְפַּלֵּל אַל יִתְפַּלֵּל וּדְלֹא כְרִבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וּלְוַאִי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. לָמָּה שֶׁאֵין תְּפִלָּה מַפְסֶדֶת. סָפֵק קָרָא סָפֵק לֹא קָרָא נִישְׁמְעִינָהּ מֵהֲדָא הַקּוֹרֵא קוֹדֶם לָכֵן לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְקוֹדֶם לָכֵן לָאו סָפֵק הוּא וְאַתְּ אָמַר צָרִיךְ לִקְרוֹת. הֲדָא אָֽמְרָה סָפֵק קָרָא סָפֵק לֹא קָרָא צָּרִיךְ לִקְרוֹת.

Traduction

R. Zeira, au nom de R. Jérémie, dit: Si l’on doute d’avoir récité la bénédiction du repas, il faut la redire, car c’est une loi écrite dans la Tora (Bible): Lorsque tu auras mangé et que tu seras rassasié, tu béniras Dieu (Dt 8, 10). Si l’on doute d’avoir dit la prière (6)Par prière il faut entendre ici celle des 18 bénédictions, dite schemoné essré (18 bénédictions), ou 'amida (debout), qui n'a pas été prescrite par la Tora, mais par les docteurs. Dans la suite on emploiera le mot 'amida, plus bref., on ne la récitera plus, car elle est seulement prescrite par les rabbins. C’est contraire à l’avis de R. Yohanan, qui dit: Plût à Dieu que l’homme priât toute la journée, car la prière (même répétée) n’est pas perdue (7)''Cf. ci-après, (1, 2) (4, 4); (Shabat 1, 2); Mekhilta, 21.''. Quant au doute relatif à la lecture du shema c’est une question à résoudre par la règle suivante: il a été enseigné que si on lit le shema avant le temps désigné pour la récitation, le devoir n’est pas accompli; or, immédiatement avant ce moment, n’y a-t-il pas incertitude (s’il fait jour ou nuit?) Donc en cas de doute, il faut certainement réciter le shema

Pnei Moshe non traduit

צריך לברך. לפי שברכת המזון מן התורה כדכתיב ואכלת וגו' וכלומר בהא פשיטא לן דאפי' מספק צריך שיברך:

ספק התפלל. וכן בספק התפלל או לא פשיטא לן לאידך גיסא שאל יתפלל מספק מכיון דתפלה מדרבנן היא:

ודלא כר' יוחנן וכו'. וטעמיה לפי שאין תפלה מפסדת ולדידיה אם ספק הוא לו צריך שיתפלל שהרי אינו מפסיד בזה:

ספק קרא ספק לא קרא. אלא הא דקמיבעיא לן אם הספק הוא בק''ש אם קרא או לא מהו שיקרא מספק מי נימא הואיל וק''ש מדאורייתא דינה כברכת המזון או דילמא מכיון שיכול לצאת י''ח בפסוק ראשון לבד אינו צריך לחזור ולקרות כולה מספק:

נשמעינה מן הדא. ברייתא דלעיל:

וקודם לכן לאו ספק הוא. כלומר וכי ספק לאו בכלל קודם לכן ג''כ הוא שהרי אם קרא בין השמשות נמי קודם לכן הוא וזהו ספק מיקרי דמספקא לן אם יום הוא ולא יצא או לילה הוא ויצא ואפ''ה את אמר דצריך לחזור ולקרותה בזמנ' דהא לא יצא ידי חובתו קתני וא''כ הדא אמרה דה''ה ספק קרא ספק לא קרא דצריך לקרות:

סִימָן לְדָבָר צֵאת הַכּוֹכָבִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאַיָּה לְדָבָר זֵכֶר לְדָבָר וַאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּֽרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים. וּכְתִיב וְהָיָה לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה.

Traduction

. Quel est le signe matériel (8)Tossefta, ch. 1. de l’instant auquel les prêtres vont manger (la terouma)? -L’apparition des étoiles. Rien ne le prouve d’une manière irrécusable, mais il y a, à ce sujet une allusion dans la Bible (Ne 4, 15): Nous étions occupés aux travaux, et la moitié d’entre nous surveillaient, la lance à la main, depuis le lever de l’aurore jusqu’à la sortie des étoiles; et il est dit (à la suite, ibid. 16): la nuit nous devions veiller et le jour travailler (ainsi la durée du jour et celle de la nuit sont déterminées).

Pnei Moshe non traduit

סימן לדבר וכו'. כמו גופה הא דתנינן בתוספתא דלעיל ומסיים שם ואע''פ שאין ראיה לדבר וכו' משום דקרא לאו לענין ק''ש משתעי:

כַּמָּה כוֹכָבִים יֵצְאוּ וִיהֵא לַיְלָה. רִבִּי פִינְחָס בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּא בַּר פַּפָּא כּוֹכָב אֶחָד וַדַּאי יוֹם. שְׁנַיִם סָפֵק לַיְלָה. שְׁלֹשָׁה וַדַּאי לַיְלָה. שְׁנַיִם סָפֵק וְהָֽכְתִיב עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים. אֶלָּא מִיעוּט כּוֹכָבִים שְׁנַיִם. קַדְמִיָּא לָא מִתְחַשֵּׁב.

Traduction

Combien d’étoiles doivent être visibles pour qu’il fasse nuit?. R. Pinhas, au nom de R. Abba bar-Papa, dit: Lorsqu’on ne voit qu’une seule étoile, il fait encore jour; lorsqu’on en voit deux, c’est douteux, mais quand on en voit trois, la nuit est arrivée avec certitude (9)Cf. TB., Schabbat 35b.. -Comment peut-on prétendre qu’à la vue de deux étoiles ce soit douteux? N’est-il pas dit: '' A la sortie des étoiles'', ce qui veut dire au moins deux? -C’est vrai, mais la première ne compte pas.

Pnei Moshe non traduit

והכתיב עד צאת הכוכבים ולא מיעוט כוכבים שנים. בתמיה כלומר והלא מיעוט כוכבים אינו אלא שנים וקרי להו לילה והיכי קאמרת דשנים ספק:

קדמייא לא מתחשב. הכוכב הראשון שהוא ודאי יום לא קחשיב ליה ועד צאת הכוכבים דקאמר אשנים האחרונים הוא דקאי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source